״אם נשרוד את המבול הפעם,
כל חיוך יהיה שונה, נגוע.״
(מבול, רונה קינן)
כשפנינה שריג החלה לעבוד על התערוכה הנוכחית לפני כחצי שנה, היא היתה מוטרדת ומודאגת מן השסע החברתי ומן האלימות המילולית והפיזית שהוא הביא עימו. טבח ה-7.10 ומלחמת ״חרבות ברזל״ הפכו את העבודות שיצרה פנינה לרלוונטיות למציאות חיינו במובן הרבה יותר רחב ועמוק. זו אינה מלחמה ככל המלחמות, זו לפני הכל פגיעה באמון ובבטחון האזרחי – חדרו לארצנו וטבחו בטובי בנינו ובנותינו, זקנינו וילדינו ו״נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן״ (על השחיטה, ח. נ. ביאליק).
במרכז התערוכה ״בנק מטרות״ מצויות עבודות אשר צוירו על גבי מטרות ירי. כל עבודה היא דואלית, היא גם המטרה וגם היורה המצוייר על גביה. הצייד הופך לניצוד, היורה הוא גם מטרת ירי וכולנו, חלק ממעגל אלימות, שבו הפגיעים והפגועים נאלצים בעל כורחם להילחם על חייהם באמצעות הפעלת כוח כנגד הבא להורגם. אופן הצגת העבודות נגזר מתוך אופי העבודות. העבודות תלויות בחלל באופן שבו הצופה חש חלק מתוך ה״אירוע״; הצורה משלימה את התוכן.
מלחמות ומעשי טבח ואונס אינם זרים להיסטוריה של האמנות. היצירה שהיא כנראה האייקונית מכולן היא ה״גרניקה״ של פאבלו פיקאסו, שאף ממשיכה להוות מקור השראה לאמנים החווים מצבים דומים. יצירות כדוגמת ״טבח החפים מפשע״ של פטר פול רובנס ו״ה-3 במאי 1808״ של פרנסיסקו דה גויה ממשיכות להיות רלוונטיות מעבר לאירוע התקופתי. האכזריות האנושית מחד גיסא והחרדה האנושית מאידך גיסא, נותרות קבועות בכל מימד של זמן ומקום. גם בזירה האמנותית המקומית ישנם אמנים המזוהים עם התמקדות בנושא המלחמה והשלכותיה: יגאל תומרקין, משה גרשוני ודוד ריב הם רק חלק מהם. מאז ה-7.10.23 הצטרפו לרשימה אמנים עכשוויים רבים המתייחסים באמנותם לאירועי הטבח והמלחמה בעקבותיו.
פנינה שריג, אמנית, אוצרת ויו”ר העמותה לאמנות חזותית בראשל״צ. פנינה נטלה
חלק בתערוכות קבוצתיות רבות והציגה 8 תערוכות יחיד עד כה. בנוסף, אצרה פנינה תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד רבות. ״בנק מטרות״ הינה תערוכת היחיד התשיעית במספר של פנינה.
״נִנְשֹׁם. וְנִזְעַם. וְנִחְיֶה. וְנִלְעַג
אִם יִפְלוּ גַם שָׁמֶיךָ עָׁלֵינוּ.
אָבְדוּ הַחַיִים. אַךְ אָנוּ נִזְעַק
אֶת זַעֲקַת אַלְמוֹׁתֵנוּ.״
(ונחיה, אברהם חלפי)
חניתה אליצור, אוצרת התערוכה
